ערוץ זה הוא ארכיון האתר, השומר את הסיפורים מהאתר הישן של ״חורים ברשת״.

    כמה קצר הזנב הארוך בישראל?

    דברים מעניינים נכתבו ונאמרו (ברוכין, גיקים, קלינגר) על היעדרו של הזנב הארוך בישראל, על רקע פרשת סגירתו של webster.co.il. עם רובם אני נוטה להסכים. חסרונו של הזנב הארוך מוצא ביטוי מובהק בהיעדר גירסאות מקומיות ל-Amazon, eBay ו-Netflix - המייצגים הכי בולטים של התופעה ברשת. הדוגמה האחרונה היא הכישלון הצפוי מראש של וואלה buy. זה המצב כשיש 3.9 מיליון גולשים ברשת. לא סביר להניח שהוא ישתנה גם כשיהיו 5.9 מיליון. האמת היא שהמתווכים המקומיים מיותרים. הישראלים מתרגלים ויתרגלו לצרוך ישירות מאתרים בחו"ל - כך ב-eBay, ב-YouTube ואחרים. אך בעוד מוצרים מסחריים וסרטוני וידאו בעברית ישתלבו בקלות בזנב הארוך העולמי, טקסטים בשפת הקודש לא יוכלו לפרוץ את מחסום השפה. בארץ בה המרווח בין מרכז לשוליים כמעט לא קיים, כל התכנים הראויים נשאבים למרכז ואין חיים בשוליים. כותבים בחו"ל כמו דן גילמור ואום מאליק יכולים לפרוש ממקום עבודתם הממסדי ולהתחיל להתפרנס מהבלוגים שלהם. בישראל מהלך דומה יהיה התאבדותי. המסקנה של קלינגר אולי נכונה אבל עצובה בעיני - כדי להשתלב בעולם גלובלי ישראלים יצטרכו לכתוב באנגלית ולוותר על הבדלנות. בזמנו חשבתי לנהל בלוג מקביל באנגלית, כפי שכמה בלוגרים ישראלים עושים. זה לא עמד במבחן מעשי. השעות הפנויות שלי לכתיבה בבלוג מועטות גם כך, ואיך אחלק את הזמן בין כתיבה בעברית לאנגלית. כדי להפעיל בלוג מצליח באנגלית ולהתבלט צריך להקדיש לו מספיק זמן, ומה הטעם להשקיע בלוג שכמעט לא מתעדכן או נקרא? נימוק חשוב נוסף: אני אוהב לכתוב בעברית - כאן המגרש הביתי שלי. כתיבה באנגלית לא תוכל למחוק את סימני הזרות. כנראה שאשאר כלוא בגטו בינתיים. ובהקשר זה, רעיון מטורף שחלף במוחי - לשלם לחברת מתרגמים עבור תרגום "חורים ברשת" מעברית לסינית. הרי מספיק ש-30,000 סינים יאהבו את מה שאני כותב (מה זה 30,000 סינים בשבילם?), ואוכל להתפרנס מה-Adsense. בטח יש עוד כמה שחשבו על הרעיון המבריק הזה. קצת נאיבי לחשוב שהסינים מחכים לי. >